חנתון ינואר 2018

חנתון-משרד וועד .דנה • 30/1/2018 כניסות



ינואר 2018
שבט תשע"ח

View this email in your browser

מהרב יואב אנדי

שלום לכולם,

חודש שבט הגיע ועמו הגשמים מתחזקים ומשקים את שדותינו וממלאים אט אט את מאגרי המים (נקווה שימשיך כך). ראש השנה לאילנות בפתח ואנו שוב מקבלים הזדמנות לראות את הניצנים המבשרים על הפריחה המחודשת בטבע ויחד עם זאת אנו מוזמנים לתהות על הקשר שבין האדם לאדמה בה הוא חי ובפרט בתוך מדינת ישראל היקרה לנו.

הוגי הציונות הציבו בפנינו את האידיאל שאם נדע לפתח יחס חדש אל האדמה והטבע סביבנו, זה יוכל גם להקרין על היחס שלנו לבני אדם. כיום אנו רואים שהמשוואה הזו נכונה לא רק בפוטנציאל שלה אלא, לצערנו, גם בהרס העצמי שיש בה. בעיות סביבתיות הם בעיות חברתיות מהמעלה הראשונה. כאשר אנו מזהמים את מקורות המים שלנו ואת האוויר שאנו נושמים, אנו לא רק פוגעים בעולם ובדורות שעתידים להיוולד כאן, אלא אנו פוגעים בחיי אדם יום יום שעה שעה. כולם נפגעים מזיהום אוויר, זיהום מים וכיו"ב אבל האמת היא שדלי האמצעים נפגעים יותר מכולם. יש  לדעת שכאשר אנו מרשים לעצמנו להיות אדוני הארץ בבחינת חוסר שימת לב למשמעות מעשינו אל מול אדמתנו בעצם אנו גם מוחקים את האדם עצמו שגר על האדמה הזו.

דוגמא מאד מטרידה היא בתי זיקוק הנמצאים במפרץ חיפה. ממש בימים אלו מתנהל משפט נגד הרחבת בתי הזיקוק. התושבים הגרים בסמוך אליו משלמים בבריאותם על הקרבה הזו יותר מכולם. מנגד, אפשר כמובן לטעון (ובצדק) כי אנו, אזרחי ישראל, נהנים וחבים תודה לבתי הזיקוק על השירות שהם נותנים לנו (אגב מעניין ש 50% בקירוב מתוצרת בתי הזיקוק היא לייצוא).
 
אולי כדאי שט"ו בשבט יזכיר לנו ששמירה על הסביבה היא לא רק מלחמה על זנים נכחדים, אלא היא דאגה לאנשים החיים סביבנו.

ולא אוכל לסיים בלי לומר מילים ספורות על פרשת גירוש מבקשי המקלט העומדת לפתחנו.

סוגיית מבקשי המקלט מאריתריאה ודרום סודן אינה יכולה להשאיר אותנו אדישים או קפואים. חילוקי דעות בבחינת מחלקות לשם שמיים הם תמיד טובים, כל עוד אנו באמת מכריחים עצמנו להיכנס לעובי הקורה בסוגיא זו. בהמשך, למי שחפץ, יש שיעור :"שמע" (אודיו) למי שרוצה להשקיע מזמנו ולשמוע יותר ולקרוא כדי להבין שהצעקה שנשמעת כנגד גירוש מבקשי המקלט/מסתננים/מבקשי עבודה/פליטים וכיו"ב היא בעצם זעקה על דמותה של מדינת ישראל. בנוסף תמצאו קישור למסמך רציני אודות מבקשי המקלט שיצאו מן הארץ לרואנדה ואוגנדה עד עתה.

דומני שבעלי הדעות השונות יוכלו להסכים על כמה דברים: מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה שלא לבדוק את מעמד (סטטוס) מבקשי המקלט בטרם היא תחליט על הפעולה שהיא מבקשת לנקוט אל מול מבקשי המקלט. ישראל זכאית לחוקי הגירה משלה, אך אין היא זכאית לפטור את עצמה מאחריות ישירה או עקיפה לחיי אדם שברשותה. המציאות בדרום תל אביב זקוקה לסיוע ממשלתי ומחייבת התערבות.

יש לנו הזדמנות לא רק להילחם בחושך אלא גם להעצים את האור באופן הטיפול שלנו בסוגית מבקשי המקלט ולהציב סטנדרטיים שנוכל להיות גאים בהם כמדינה יהודית ודמוקרטית.
  
חג אילנות שמח,
יואב

גבי אנדי, על פליטי אפריקה בישראל

גבי אנדי, מחנך מורים ותלמידים מזה שנים רבות, יזם ופעיל חברתי וכיום גם מלמד במכינת חנתון מדבר בהקלטה המצורפת על מצב הפליטים מאפריקה, מבהיר פרטים חשובים שבונים את התמונה הכוללת ודורש ממדינת ישראל לכבד את עברה כמדינת לאום של העם היהודי ואחריותה לזהותה כריבונות יהודית ודמוקרטית לשנים לבוא. (15 דק ' כדאי להקשיב וללמוד)
 

ללחוץ כאן כדי לשמוע את ההרצאה של גבי אנדי

עדיף כלא בישראל מלמות בדרך
עדויות העוזבים "מרצון" לרואנדה ואוגנדה - דו"ח מחקר

סמינר בוגרים משוחררים

 

בתאריך 28.12 התקיים סמינר יציאה לאזרחות הראשון של מכינת חנתון. לסמינר הגיעו שמונה בוגרים ובוגרות ממחזורים ב ו- ג. הסמינר, בדומה לסמינרים אחרים המתקיימים תחת שמות וארגונים שונים, עסק סביב אופציות לעבודה מועדפת והכוונה לתעסוקה, עזרה בבניית ותכנון טיול גדול בחו"ל, תוך הכנסת ערך מוסף וחשיפת המשתתפים לתכניות לימודים הפונות לבוגרי מכינות. 

לעומת זאת, התכנים והמשבצות שהועברו היו עם ערך מוסף חנתוני. בגדול, כל משבצת התייחסה לערך המוסף ולדגשים שחשובים לנו - מעורבות חברתית, מודעות לצדק והגינות במקום העבודה. פלורליזם, הגנה על החלש ועוד.

בנוסף, הסמינר התקיים בחנתון מה שאיפשר למשתתפים להפגש עם פנים מוכרות, לשבת במקומות האהובים עליהם ולפגוש את המשפחות המאמצות ולהשתתף יחד עם מחזור ו' במשמר שהם ארגנו, עד השעות הקטנות של הלילה.

המשתתפים נהנו ולקחו טיפים וכלים חשובים להמשך דרכם. צעד נוסף בשביל שאנחנו בונים יחד.

מפגש מרתק בחנתון

מאת אלעד ארנון, מנהל תוכניות חינוכיות 

אני רוצה לשתף במחשבות שעלו לי במפגש מרתק שהיה לנו במרכז החינוכי עם קבוצה של מורים מבתי ספר בגרמניה באזור מדינת נורדריין ווסטפליה (ליד העיר דיסלדורף) לא רחוק מהעיר קלן שבה נירית ואני היינו שליחים בבית הספר היהודי.

 

איך הקבוצה הגיעה לכאן?

 

בקיץ סטיב וג'ודי גריי, חברי הקיבוץ, נסעו לכפר קטן בשם סבילה שנמצא בלטביה כדי להשתתף בחנוכת אתר הנצחה לזכר היהודים שנרצחו בכפר על ידי הנאצים ב-1941. כל ה-240 יהודים שגרו בסבילה, כולל האחות של סבתא של ג'ודי, בעלה וארבעה ילדים, נרצחו ונקברו בקבר אחים ביער. 

כשביקרו בבית הקברות היהודי הישן בכפר פגשו סטיב וג'ודי את הכומר החביב קלאוס-פטר רקס עם קבוצה של גרמנים צעירים שהגיעו לשחזר ולשפץ את הבית העלמין. המתנדבים עסקו בשיקום הבית קברות מתוך כבוד ליהודי סבילה שנקברו שם וקבריהם נהרסו בזמן המלחמה. בית הקברות היה נטוש ושומם במשך 76 שנה.  הכומר סיפר לג'ודי וסטיב שהוא מתכנן להביא קבוצה של מורים לביקור בישראל וכך נוצר השידוך שהביא אותם למפגש של שעתיים בחנתון.


הם נדהמו לגלות את הנכונות שלנו להכיר אותם ולספר להם את הסיפור של חנתון על המרכיבים המיוחדים בקיבוץ שלנו. 


תארו לכם קבוצה של תיירים ותיירות מחו"ל נכנסת ליישוב קטן (דמיינו כפר אירופאי רחוק מהעיר הגדולה) ומוזמנים למפגש עם תושבי המקום שמגיעים בחפץ לב לספר להם מדוע בחרו במקום לגור בו,  כשמרכיב חשוב בהחלטה נובעת ממניעים של אמונה, אידיאולוגיה ובחירה באורח חיים פלורליסטי דמוקרטי. 


בשיחה בבית המדרש קיימנו דיון פתוח ושם עלו כמה שאלות מעניינות כמו: "איך ייתכן שישראל מגדירה את עצמה כדמוקרטיה יהודית"? בעיניים אירופאיות זה לא ייתכן כיוון שלא יכולים להיות חוקים דתיים בממשל דמוקרטי.


מכאן השיחה קלחה למסקנה שפלורליזם איננו דבר פשוט או נוח, אלא לפעמים גם נובע ממאבק לגלות את ה"אני מאמין" שלי למול אדם אחר שמחזיק בעמדות שונות ואף מנוגדות, ועם זה לגלות סובלנות אחד כלפי השני בנכונות לחיות בשכנות טובה למרות חילוקי הדעות בנושאים מהותיים כמו אורך חיים, ועמדות פוליטיות.


פרט להזדמנות הנפלאה ללמד טקסט גרמני על סובלנות והתנגדות לדיכוי שכתב כומר פרוטסטנטי שהתנגד למשטר הנאצי ונשלח בשל כך למחנה ריכוז, ולקשר אותו למועד המתקרב של יום הזיכרון לרצח רבין כסמל לחשיבותה של הדמוקרטיה הישראלית, ולמפגש החברתי החביב שהביא לנו הזדמנות לספר את סיפור ההתיישבות שלנו לאנשים ערכיים ממדינה אחרת, ובעיקר מגרמניה.


הקשר היהודי גרמני מרתק בעיניי, מנקודת מבט היסטורית ועכשווית, שם קרה הדבר הנורא מכל לבני עמנו ואף למשפחות הפרטיות שלנו, אך שם גם צמחה היהדות הפלורליסטית תנועת ההשכלה, הפריחה התרבותית והמדע. 


בשיחת מסדרון שהייתה לי עם אחד מהמורים להיסטוריה בקבוצה עלה הנושא של הזהות הגרמנית מכיוון שהצגנו את חנתון כמקום של לימוד והעמקה בזהות היהודית. לאירופאים זה נשמע מאוד מוזר. דמיינו לעצמכם קבוצה של גרמנים נפגשת ללמוד את מקורות הזהות הגרמנית מתוך תחושת גאווה בגרמניותם – קצת מוזר לא?


בעיניי לא, וזה מה שניסיתי להסביר לו. העיסוק במקורות העם שלנו, בלימוד, בשאילת שאלות ועיסוק בכתבים של גיבורים היסטוריים יכולים להקנות מקורות השראה נהדרים לחיים מלאים של חוכמה ודעת. גם במקורות שלכם אמרתי לו, אחרי הכל יהדות גרמניה הייתה מאוד גאה בגרמניותה ולו בגלל ששם במדינה ההיא התפתחה התפיסה ההומניסטית, ההשכלה, הרצון ללמוד ולדעת ולהכיר בזכותו של כל אדם לרדוף אחר השכל – "אזור אומץ להשתמש בשכל שלך" משפט מפורסם של הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט, זה משפט שמאוד מתאים למורשת היהודית הלמדנית שלנו ובכלל אנשי ההשכלה ההומניסטים בעולם. זו גרמניה הטובה שיש מה ללמוד ממנה.


אין בי שום עניין לעסוק בסליחה או בכפרה על הפשעים הנוראים שהתרחשו לא מזמן בידי העם הגרמני, עם זאת חשוב לציין שיש מורשת של לא מעט קבוצות שהתארגנו במחתרת ופעלו כנגד המשטר הנאצי ולו בשל גאוותם בהיותם גרמנים רודפי צדק וכבוד האדם.


השילוב בין קבוצת גרמנים שמסתובבים במזרח אירופה לתקן את הפשע הנורא שנעשה בידי בני עמם, לקבוצת מתיישבים שהגיעו להגשים חזון של שילוב עמוק בין ערכים יהודים לסובלנות ודמוקרטיה, כאן בביתנו בגליל למול האתרים שבשרו את ראשית הנצרות שלהם והמשנה שלנו הביא למפגש מרתק שהעיר בי רצון קיים להמשיך ולהעמיק את הקשר בבננו לבנם. אנחנו הדורות החדשים שרוצים לעשות טוב דווקא ולמרות הצל הנורא של העבר.

לקריאה באתר של חנתון

יובל כהנה, מחזור ו
 

יום שישי בצהריים. 

אני שוכבת בספה במצפה וקוראת ספר. 
חמים היום, יותר ממה שאמור להיות, הבריזה מלטפת את הגוף והנוף אפרפר, ירוק, רגוע. 

טלפז ונפתלי מנגנים בגיטרה ושרים, צוות תכנים יושב יחד ומדבר על כל מיני דברים, תחושת קדושה באוויר, הצלילים משתלבים עם הרוח ומלווים את השמש בדרך לשקיעתה, הכל מתחבר ויוצר אווירה שמתחשק לי לשמור בקופסא כדי שאוכל לחוות אותה מתי שרק ארצה.

גן עדן, שלוות עולמים, בועת טוב ואושר. לאט לאט יוצא עוד מישהו לבוש חגיגי לשבת ומתיישב עם החברה בכיכר, מצטרף לשיר, מחוייך, אוהב. חלק עוד יושבים על הנדנדה, צוחקים, מחובקים.


זה מסוג הרגעים שכלום לא חשוב וזה מה שהופך אותם לכל כך יפים. כל המתחים נעלמים, אף אחד לא עייף, אף אחד לא לחוץ, לא משנה מה הספקת לעשות ומה כן, עכשיו נכנסת השבת, עכשיו הכל בסדר, עכשיו הקסם מתחיל.


תחושת הודיה מציפה לי את הלב, אני מרגישה ברת מזל להיות כאן.


זו תחושה שמלווה אותי הרבה במכינה, אני מוצאת את עצמי המון פעמים מרחפת, מנסה להסתכל עלינו מבחוץ, ואני נושמת נשימה עמוקה ומחייכת לרווחה, כי אני מבינה שזה המקום הכי טוב שיכולתי להגיע אליו בשלב הזה של החיים שלי.


המקום הזה לוקח את המחשבות, השאיפות, החששות, הפחדים, והתשוקות שלי- ומותח אותם, מרחיב אותם.


אני נפגשת עם אנשים, עולמות, מקומות בדמיון ובמחשבה שלא חשבתי שקיימים בי.

נחשפתי לעולם חדש, עולם היהדות. מתחום מאוד רחוק ולא רלוונטי עבורי זה הפך לנושא שאני חושבת עליו יום יום, מנסה להבין מי אני בתוך העולם הזה ואיזה חלק בו אני חיה.

הוא ענק, ככל שאני יודעת יותר כך עולות בי יותר שאלות, ספקות, תובנות ותהיות. בדבר אחד אני כן בטוחה- זה לא משהו שאפסיק ללמוד, יש בעולם הזה כל כך הרבה חכמה וערך, חיי יהיו מלאים בלימוד ורוח.


מעולם לא דיברו איתי בצורה כזו על היהדות, זה תמיד היה תחום לא חשוב, ״איש איש באמונתו יחייה״ ושם זה נגמר, אז חייתי באמונתי ואף אחד מעולם לא ערער עליה.

משיעור לשיעור אני מבינה כמה המציאות בה אנחנו חיים מורכבת, לכל סוגייה יש אלפי צדדים ודעות.


גם כאן תחושת הידיעה מקשה ומעניינת כאחד, יצא לי לדבר על זה עם המון אנשים- אנחנו לעולם לא נצליח להתעלם אחרי כל מה שאנחנו יודעים, הרצון לעשות הוא ענק, וכך גם כמות הדברים שדורשים שינוי ותשומת לב במדינה שלנו.


יש שיעורים שהטקסטים והדיונים בהם כל כך מרגשים אותי שהגוף שלי רועד, הרגל קופצת כדי לשחרר את האנרגיה, הדופק עולה והראש לא מפסיק לעבוד.


״ההפך מלשכוח זה לכתוב״, משפט שנאמר פה הרבה. אני משתדלת לממש אותו, כותבת כל דבר שעולה במחשבותיי וכל דבר חדש שארצה לקחת איתי להמשך הדרך.


המודעות לעובדה שהשנה הזו חולפת מהר לפעמים מתישה אך חשובה ואמיתית, נובעת מתוך ההבנה שכל שניה במקום הזה היא מתנה.

 

לקריאה באתר של חנתון

ערב גאלה של התנועה המסורתית

 יום הלימוד ה - 18 לנשים מסורתיות - אזור צפון - בחנתון

 

.
--
‏נשלח מ-Gmail לנייד